החלטה בתיק ת"א 209/08

בהמשך לדיון מיום 19/5/08 הודיעו הנתבעים כי לא הצליחו להגיע להסדר על פי החלופה השנייה. התובעת, בהודעתה מיום 4.6.2008, הסכימה להמלצות בית המשפט בתיקונים ובסייגים כאלו ואחרים. הנתבעים, בהודעתם/תגובתם מיום 2.6.2008, דחו את ההמלצות שהוצעו.

בהיעדר הסכמה בין הצדדים, אין באפשרות בית המשפט ליתן תוקף להמלצות שהוצעו על ידו כמפורט בהחלטה מיום 19.5.2008, ואשר על כן, ניתנת החלטה זו.

הסכסוך בין הצדדים מפוצל כיום בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לראות את מכלול הדברים, ועל כן ניתנת החלטה זו במאוחד בת.א. 209/08 ובבר"ע 3183/08. 

בר"ע 3183/08

1.         בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט פרידמן) מיום 13/2/08 ולפיה חייב את המבקשת להשוות את ההנחה המוענקת בגין הדלקים הנמכרים לנתבעים, להנחה המוענקת על ידי המבקשת לתחנת "העיר" סונול-ספרינט שברח' העצמאות.

ביני לביני, בעקבות פנייה של הנתבעים לבית משפט קמא בטענה שהמבקשת הפרה או "עקפה" החלטה זו, ניתנה החלטה נוספת של בית משפט קמא ביום 1/4/08 (להלן: " ההחלטה הנוספת"). בהחלטה הנוספת, חזר בית המשפט והורה כי שיעור ההנחה שיינתן לנתבעים לא יפחת מזה שניתן לתחנה ברח' העצמאות, אך בנוסף, שיעור ההנחה יעמוד על השיעור שבין הנחת המינימום להנחת המקסימום לליטר סולר, שהמבקשת מעניקה לכל 14 התחנות שלה בחיפה עבור נהגי מוניות. ובתוך טווח זה - שיעור ההנחה לא יפחת מ- 30% ביחס להנחה המקסימלית ולא יפחת בכל מקרה משיעור ההנחה הניתן לתחנת העצמאות.

על ההחלטה הנוספת לא הוגשה בקשת רשות ערעור, אך לאור הדיון שהתנהל ביום 19.5.2008, אני נכון לראות את בקשת רשות הערעור כמתוקנת, וככוללת גם את ההחלטה הנוספת.

2.         המבקשת תקפה את החלטות בית משפט קמא לאורך כל החזית, ועיקר טענתה, כי יש בהחלטה ובהחלטה הנוספת, כדי להתערב בשיקול דעתה העסקי, וליתן לנתבעים יותר ממה שהיה להם לפני פרוץ הסכסוך.

3.         אין בדעתי לחזור על העובדות הצריכות לעניין, ואלה פורטו בהרחבה על ידי בית המשפט קמא.

הסעד שניתן למשיבים על ידי בית משפט קמא, ניתן להם למרות כובעם כנתבעים, אגב דיון בסעד זמני במסגרת תביעת פינוי שהוגשה כנגדם על ידי המבקשת. המדובר בצעד חריג, אך לטעמי, בכך איזן בית משפט קמא נכוחה את האינטרסים של הצדדים כל עוד ההליך המשפטי עדיין תלוי ועומד. שאם לא כן, נקל על המבקשת "לייבש" את המשיבים,  בכך שתמכור להם דלקים וסולר בתעריפים שלא יאפשרו לתחנת הדלק נשוא התובענה, להתחרות בתחנות דלק אחרות. כך נמצאת מאפשר למבקשת לקבל את הסעד של פינוי "בדלת האחורית", שלא באמצעות בית המשפט.

אשר על כן, דין הבר"ע להידחות. בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ולמרות המלצתי מיום 19/5/08, איני רואה לתקן את ההחלטה הנוספת ולבטל את ההצמדה לתחנת הדלק ברחוב העצמאות.

4.         עם זאת, ועל מנת לחסוך את הליכי הבזיון העומדים ותלויים כיום בבית משפט השלום, ומאחר שיש לראות את הבקשה לרשות ערעור בהקשר הרחב של הדברים, מובהר בזה כי המשיבים אינם רשאים לסגור את הדלקנים בתחנת הדלק, ומנגד, המבקשת מתחייבת לערוך את ההתחשבנות מדי 15  יום.

בכפוף לכך, אני דוחה את הבר"ע ללא צו להוצאות. הפקדון שהופקד יוחזר למבקשת.

ת.א. 209/08

בש"א 2556/08 + בש"א  6554/08

1.         במסגרת איזון האינטרסים בין הצדדים, קשה להלום כי הנתבעים ימשיכו להפעיל את תחנת הדלק עד לתום ההליכים המשפטיים מבלי לשלם אגורה שחוקה כדמי הפעלה. מה עוד, שהסכם ההפעלה כבר הסתיים לכאורה, וטענת הנתבעים כי הם זכאים להפעיל את תחנת הדלק משך כעשרים שנה, היא בניגוד למסמך בכתב. 

            לא נעלם מעיני כי לא בנקל יינתן סעד כספי זמני. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, יש לחייב את הנתבעים לפחות בדמי שימוש ראויים. בהקשר זה, אחזור ואפנה לרע"א 2592/02 חוצות היוצר נ' סקאיי-פאב בע"מ (ניתן ביום 10.7.2002) ועל דרך של קל וחומר, שבאותו מקרה, הסכמי השכירות היו בתוקף, בעוד שבמקרה דנן, הסכם ההפעלה כבר הסתיים לכאורה.

2.         אשר על כן, אני חוזר על החלטתי מיום 18/2/08, ועל הנתבעים לשלם לתובעת דמי שימוש בסך של 16,000 ש"ח + דמי השכירות הבסיסיים עבור חנות הנוחות.

למען הסדר אבהיר, כי בעוד שהחלטתי מיום 18.2.2008 הייתה החלטת ביניים במסגרת הבקשה לסעד זמני, הרי שהחלטה זו מסיימת את הדיון בסעד הזמני שנתבקש על ידי התובעת (בש"א 2556/08).

3.         מאחר שמהחלטותיו של כב' השופט פרידמן עולה לכאורה שהתובעת הקשתה על הנתבעים להמשיך להפעיל את תחנת הדלק, אני דוחה את תחילת מועד החיוב בתשלום דמי השימוש ליום 1/8/08 ובכך נעתרתי חלקית לבקשה נשוא בש"א 6554/08. היה ולא ישולמו דמי השימוש, תהא התובעת רשאית לקזז דמי השימוש מהכספים המגיעים לנתבעת במסגרת ההתחשבנות השוטפת.

בש"א  6634/08